מה בא לי או מה בא אלי

עוד מעט כמעט שנה של מסע בעולם, מסע שהתחיל במסע רוחני עם קבוצה לדרום הודו המשיך בלימוד רוחני בתאילנד והודו והמשיך בארצות הברית בטרק של חדשיים בהרי הסיירה נבדה ולאחרונה קבוצה שלקחנו למסע רוחני לקירגיזסטן. מידי פעם שואלים אותי: חזרתם? אבל כשנכנסים למצב הצבירה של מסע אין חזרה. החיים עצמם הופכים להיות מסע, משום שזה מצב רוח. עכשיו המסע שלנו ממשיך בישראל עד סוף דצמבר. שבועיים בעיר הגדולה תל אביב, ים בבוקר, אופניים, בתי קפה ואנשים ועוד אנשים ואומנות. עכשיו שבוע בצפון בבית של חברים ופתאום באזור אחר של הארץ. בשבוע הבא בהרי יהודה.... ומה הופך את ההמצאות בארץ לחלק מהמסע? אותו מצב רוח שפתוח, שלא יודע, שמוכן להשתנות, לקבל, לראות מה שבא אלי.

---

נקודת המבט הרגילה שלנו בחברה הצרכנית המערבית היא מה בא לי?

נדמה, וכך מחנכים אותנו, שאנחנו צריכים לעשות מה שבא לנו או ללכת אחרי ליבנו. אלא שההליכה הזו טבולה עמוק בתוך תפיסות שהושרשו בנו עמוק. בא לי קוקה קולה. באמת בא לי? יכול להיות שאלפי הפעמים ששמעתי שזה טעם החיים או שזה סימן לנעורים וכו', החדירו בי את החשק לקולה. זו דוגמה קצת מיושנת, אבל העקרון תקף לכל דבר שבא לנו, מזוגיות באופן מסויים מאוד ועד רוחניות או חומריות. מה שבא לי קשור גם למחשבה שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים מה נכון. האמנם? מי יודע באמת מה טוב או לא טוב. מה שנראה לטובה מסתבר אחר כך שאינו לטובה וההפך.

ישנה גישה אחרת. גישה שמוכנה לא לדעת - אי הידיעה פותח בבת אחת את האפשרות לקבל לתוכי לתוך עולמי דברים חדשים. זו למעשה הדרך היחידה שמאפשרת שינוי. שינוי מתוך ידיעה - אני יודעת מה אני רוצה לשנות - הוא בעצם צורה של מאבק סמוי ודחיה עצמית. מוכנות להשתנות לעומת זאת, קשורה להסכמה לא לדעת, ממש התמסרות. לכן, במקום מה בא לי, מה בא אלי. זו גישה סקרנית שמתפתחת אצלנו תוך כדי המסע. זה לא מצומצם להודו או לארץ אחרת בעולם, ארץ זרה, מה בא אלי מזמין אותנו גם להודיה. הנה בא אלי משהו עכשיו לחיים. תודה. שלום. ברוך הבא. אני מוכן לקבל אותך. אני לא מתנגד. למה זה מביא?

לחיות הרבה יותר גדולה. לזרימה עם החיים. וגם לנחת. יש הרבה פחות מאבק.